השופט הוא שחקן

שופט עם חיוך

ראיון נדיר עם השופט יהושע גרוס, סגן נשיא בית המשפט המחוזי בתל- אביב

דורית גבאי 01/03/02

במהלך דיון בתיק פלילי בפני סגן נשיא בית המשפט המחוזי בתל­אביב, יהושע גרוס, נכנסה לאולם עדה לבושה במכנסיים קצרים, שחשפו רגליים חטובות. השופט גרוס, שידוע כמי שניחן בחוש הומור, העיר: "אין ספק שהיא רוצה להיראות כמי שהינה דוברת אמת, שהרי לשקר אין רגליים, ולה יש ויש".בדיון שבו הואשם עובד שגרירות זאיר בייבוא כמויות גדולות של משקאות אלכוהוליים, תמה השופט גרוס: "איך אפשר לייחס לו כמויות גדולות, הרי הוא עוסק זאיר". בדיון בערעור שהגישה אשה על הרשעתה בניהול בית בושת, פנה לעורכי הדין בבדיחות: "יש כאן פגיעה בחוק יסוד: חופש העיסוי". בתיק שדן בליקויי בנייה ציין בפניו עורך הדין כי הוא מנסה להגיע לפשרה עם הצד השני, אך לדבריו מצא עצמו "מדבר אל הקיר". "טוב, מה אתה רוצה", אמר לו השופט גרוס, "מדובר בקבלן שיפוצים".בימים אלה יוצא לאור ספרו השני של גרוס, "אולם ומלואו ­ חידודין ­ חידודי לשון וסטירות מעולם המשפט" (הוצאת אתיקה). בעידן של אי ודאות בטחונית, נתוני אבטלה קשים, כשהחברה הופכת יותר ויותר מנוכרת, מסוגרת ופסימית, מטיף גרוס לחבריו לכס המשפט בפרט, ולציבור בכלל, לאמץ את התכונות שלדעתו הולמות שופט על כס השיפוט: "הומור, ענווה, סובלנות, סבלנות".לרגל צאת ספרו קיבל השופט גרוס היתר מיוחד להתראיין לתקשורת, בניגוד לנוהג שלפיו אסור לשופט להתראיין אלא לאחר שיצא לגמלאות."עבודת השיפוט היא עבודה קשה, שוחקת", מסביר השופט גרוס את עיקרי תפישת עולמו, "אם השופט דן באולם שבו האווירה נעימה, מפויסת, ומצליח להעלות חיוך על שפתי בעלי הדין, הפרקליטים, הקהל, זה גורם להרפיית המתח ואווירת ההתנגחות בקרב בעלי הדין, ומקל על השופט את העומס שממילא מוטל עליו".­ המערכת המשפטית שוקדת על רפורמות מבניות להקלת העומס בבתי המשפט, ואתה מציע הומור?"הומור זה הדבר הכי רציני שיש. ודווקא אני, שמרבה להתייחס בהומור לדברים, איני צוחק. אני מחייך, אך לא פורץ בצחוק. ובכלל, אין לי מטרה להצחיק, אלא להעלות חיוך על פניהם של אנשים. אין ספק שיש עומס נורא על שופטים, בעיקר על שופטי בית משפט שלום, אבל ניתן להתגבר על זה באמצעות אדיבות, סבלנות."אחד הפתרונות להקלת העומס טמון באופן ההתייחסות למקצוע השפיטה. אם האווירה באולם קשה, זה משפיע גם על השופט, ואז, בנוסף לעומס העבודה וקוצר הזמן, יש גם אווירה עכורה שאינה מקלה על מלאכת השיפוט. "אני פונה לעמיתי השופטים בעצה ­ אם תנהגו באדיבות, בהומור, בסבלנות ובסובלנות, העומס לא יעיק. על השופט לזכור שהוא משרת את הציבור, ולא הציבור משרת אותו. הנאשמים או בעלי הדין אינם עוד מספר בקופת חולים. מדובר באנשים שלעתים כל עולמם מוטל על כף המאזניים, כל אחד מהם הוא עולם ומלואו. ומן הצד השני, השופטים קצרי סבלנות משום שהם נאלצים להתמודד עם עומס רב, מגבלות זמן, ואינם יכולים לתפור לכל בעל דין את החליפה הראויה לו ולהקציב לו את הזמן הדרוש. לו יקפידו השופטים לתת מילה טובה, חיוך קטן, כולם יוצאים מהאולם בהרגשה טובה."המועקה לא נוצרת רק בגלל עומס. זה כרוך גם בתכונות האופי של השופט. יכול להיות מצב שעד ממתין יום שלם מחוץ לאולם המשפט, ובסופו של דבר לא העיד. אם העד בא בטרוניה לשופט על כי בזבז יום עבודה והמתין לשווא, והשופט בתגובה גוער בו, העד ירגיש רע וזה ישפיע על היחס שלו כלפי המשפט, השופטים, המערכת השיפוטית, וגם על עדותו. הוא יחזור לביתו ויחוש כי מזלזלים בזמנו, בכבודו. אבל אם השופט יזמן את העד ללשכתו או לאולם, יסביר שהיתה בעיה, יודה לו על כי טרחלהגיע ויתנצל כי נאלץ להמתין במשך יום שלם, הרי שאותו עד יחזור לביתו עם חיוך על פניו למרות שהמתין שעות רבות. "עצתי לשופטים: כשאתם דנים בתיק, התרכזו בו. אל תחשבו על יתר התיקים הממתינים, אחרת תיכנסו ללחץ, והדיונים יימשכו מעבר לזמן שהוקצב להם. כשהשופט רגוע ומרוכז, למרות העומס, הדיון מתנהל ביעילות. כשהשופט עצבני ולחוץ, זה גורם למתיחות באולם ולוויכוחים מיותרים. הציבור צריך לחוש שהוא מקבל את תשומת הלב, אסור שאדם יחוש שהוא בתוך סרט נע."שופט יושב על כס בבימת השיפוט המוגבהת, וזה יוצר כביכול תחושה של היררכיה, שהשופט מורם מעם. אך הבימה המוגבהת לא מקנה לשופט כוח, אלא אחריות גדולה. שופט רואה אנשים במצבים קשים בחייהם, בצדדים הלא יפים באישיותם, בעת שהם מנהלים מלחמה, ולכן עליו להיות אופטימי. אני אוהב אדם, ולכן אני מקפיד בכבודם של אנשים. אם שופטים יקפידו להפגין אדיבות, הציבור יחוש פחות כעס ומרירות כלפי המערכת המשפטית".

מילון במחלוקת

לפני יותר מ­20 שנה, נדון בפני השופט גרוס הליך גירושים, והוא שקד יחד עם בני הזוג על חלוקת הרכוש בהסכמה הדדית. "מדובר היה בזוג אמיד מאוד", הוא משחזר, "ניסינו לנסח הסכם חלוקת רכוש רב ­ מגרשים, נכסים, בתים, חשבונות בנק רבים. בתום הישיבה, לאחר שהרכוש סוף­סוף חולק בהסכמה, פונה אלי הבעל ואומר: 'אדוני, יש מילון עברי­אנגלי שאני רוצה לשמור אצלי', והאשה עונה לו: 'לא, המילון נשאר אצלי כי הוא מיועד ללימודים של הילד'. הדיון על המילון היה בשבילי סימפטום לכך שלמרות שהושגה הסכמה לגבי חלוקת רכוש כה רב, ההיגיון עדיין לא פועל אצל בני הזוג, והמילון יכול לפוצץ את ההסכם. לו הייתי גוער בהם על כך שהם מעיזים להטריח את בית המשפט בעניין הבעלות על מילון, יכולתי לגרום נזק וכל ההסכמה שהושגה היתה יורדת לטמיון בגלל המילון".­ מה עשית?"חשבתי לעצמי: אשמור על פוקר פייס. פניתי לקלדנית, בהבעת פנים רצינית, ואמרתי: 'תכתבי החלטה: הבעל יקבל את המילון לרשותו בימים א', ג', ה', בין השעות 16:00­19:00, והאשה תחזיק במילון ביתר הימים'. בני הזוג מיד פרצו בצחוק ואמרו: 'איזה מטומטמים אנחנו'. המילון נשאר לב סוף ברשות האשה והעניין הסתיים. זו דוגמה לכך שהומור יכול להפיג את המתח מיידית, גם אם מדובר בבני זוג שנלחמים זה בזו על קטנות כמו מילון."בענייני מעמד אישי יש הרבה אמוציות, הכל אישי, לא הגיוני, ולעתים אדם ישקיע את כל כוחותיו וכספו כדי להרוס את השני. רק הומור יביא אדם כזה לחשוב על מה הוא מנהל מלחמה ולהכיר בכך שמדובר במלחמת סרק. ההומור מקל, מפזר מתח, כל עוד זה הומור מעודן, לא אגרסיבי וציני. המשימה שלי כשופט, בין היתר, היא להוציא את רוח המאבק מהמתדיינים, וזה לא קל. לכן טוב יעשה שופט אם יכניס הומור לדיונים".כחלק מעקרונות הכבוד והאדיבות שלו, השופט גרוס לא מהסס גם להתנצל."באחד המקרים גערתי בעורכת דין, איני זוכר את הסיבה לכך, אך מצפוני הציק לי מאוד. זה לא מתאים לי, אני לא גוער באנשים. הדיון נדחה בשלושה חודשים, אך כבר באותו יום רשמתי תזכורת ביומני להתנצל בפניה. כשהגיע מועד הדיון, התנצלתי בראשיתו בפניה. אמרתי לה: 'לפני שלושה חודשים גערתי בך, השמעתי מילים קשות, ואני מתנצל על כך'. היא היתה המומה, לא הבינה איך אני זוכר את האירוע הזה. היא לא יכלה לדבר חצי שעה. זוהי איכות חיים. ז ה עשה לה טוב, זה עשה לי טוב, וזו דוגמה לכך שאם אתה מתנהג בדרך קשה וחריפה כלפי בעלי דין ואנשים בכלל, אתה זה שסובל יותר מכולם. אם אתה נוהג בדרך של כבוד, ההרגשה שלך כשופט, כאדם, הרבה יותר טובה".

"שופט אינו מבקר תאטרון"

אבל לא רק הומור, אדיבות ונימוס. מבחינתו של גרוס, למילה הכתובה בפסקי הדין יש משמעות רבה. במאמר שפרסם בעבר תחת הכותרת "מה בין שיפוט לביקורת תאטרון", כתב: "לעניות דעתי טוב היו עושים שופטי ישראל לו נהגו מידה רבה יותר של איפוק וריסון עצמי, ובמקום לרמוס לעתים בפסק דינם את הפרקליטים המופיעים בפניהם ולנסות להפכם לעפר ואפר, יביעו ביקורתם בדרכים מעודנות יותר, אשר ישיגו את מטרת הביקורת בדרך יעילה לא פחות. שופט אינו מבקר תאטרון, ואל לו לכתוב ביקורת תאטרלית על הנעשה באולמו. ראוי לו לשופט לשבת בדין כשבצקלונו מצויה מידה רבה של סובלנות וסבלנות הן כלפי פרקליטים, ציבור המתדיינים והעדים".­ ובכל זאת יש שופטים שמתבלים את החלטותיהם הכתובות במילים קשות, לעתים בוטות."אני רואה את הביטויים הקשים האלה בפסקי דין, וזה למורת רוחי. המציאות ברוב המקרים די אפורה, והאמת איפשהו באמצע. אדם שהפסיד במשפט, תמיד יחוש שהשופט נגדו. לכן השופט צריך להקפיד בכבודם של אנשים גם אם לא קיבל את עמדתם. מעולם לא כתבתי על אדם שהוא שקרן, גם אם לא קיבלתי את עמדתו. הרי קטונתי, איני יכול לבחון איש על סמך עדות בנוש א מסוים ולקבוע שהוא שקרן באופן מוחלט. הוא רואה את האמת מהזווית שלו. אני תמיד אכתוב בהחלטותי שאני מעדיף את גרסתו של האחד על פני השני, אך איני משתמש במילים ושמות תואר שלא ניתן לקבוע אותם בוודאות מוחלטת. אני משתדל להימנע מביקורת. "שופטים בראשית כהונתם חשים צורך להביע את דעותיהם, לכתוב ביקורת, להשמיעה בפני כל העולם, ורק במשך הזמן נזהרים מלעשות כן. איני רוצה שידביקו עלי תוויות כשופט. הייתי שמח לו שני אנשים מדברים עלי, והאחד אומר: 'השופט גרוס בעד גברים', והשני ישיב לו: 'מה פתאום, הוא בעד נשים'. זה אומר שלא ניתן להדביק עלי תוויות. כל אחד משוכנע שאני בצד שלו. "אני ממליץ לשופטים לכתוב את הכרעת הדין או פסק הדין בסמוך לסיום המשפט, כי העדויות וההתרשמות מהעדים עדיין טריות בראש. אני חושב ששופט לא צריך לכתוב פסקי דין עמוסים, ארוכים, ספרותיים, שכן בעל הדין צריך להבין את הכתוב, וממילא הציבור מתעניין רק בשורה התחתונה, אם הפסיד או זכה במשפט".במאמר שכתב לפני כשנה בביטאון "המשפט" של בית הספר למשפטים במכללה למינהל, קונן השופט גרוס על הבורות הרבה בקרב "עורכי הדין הצעירים". את האחריו ת לכך, הטיל על האקדמיה."האקדמיה", כתב, "מטרתה לכאורה, לאפשר לסטודנטים הבאים בשעריה לרכוש דעת לשמה. והנה מתברר כי דווקא האקדמיה לא טרחה שנים רבות להרחיב את האופקים של הסטודנטים למשפטים, ובשל כך מאכלסים את תחומי המקצוע אנשים שהם לעתים רבות מדי, לטעמי, צרי אופק ומוגבלים בכל הנוגע להשכלה כללית רחבה. למעשה, מרבית הסטודנטים מגיעים לפקולטה למשפטים לא כדי לרכוש דעת תאורטית, אלא בדרכם לקבלת רישיון לעריכת דין. חשוב שהאקדמיה תכשיר אנשים להיות לא רק טכנאי משפט, כך שגם עורך דין ובעיקר שופט, יהיו בעלי רקע רחב יותר, ולא תהיה השתאות או תדהמה כאשר אני מזכיר באולם בית המשפט שם של סופר או משורר".­ זה עד כדי כך חמור?"הבורות המדהימה במקורות שלנו כואבת לי. אני מוצא עצמי מצטט מהמקורות, ואנשים חושבים שאני מדבר סינית".

"שופט יכול להציל חיי אדם"

במהלך כהונתו דן השופט גרוס במשפטים מתוקשרים, ועל ספסל הנאשמים באולמו ישבו האחים אלפרון, מרסל פדידה, מנהלת בית האבות שהתעללה בחוסים, הרצל אביטן, ואיש הציבור דוד אפל, שזוכה מהעבירות שיוחסו לו. השופט גרוס אף קבע כי על שגריר מצרים בישראל, מוחמד בסיוני, חלה חסינות, לאחר שרקדנית בטן התלוננה נגדו בגין אונס. אבל דווקא אשה אחת, קשת יום, היא שנחרתה בזכרונו. כשהוא נזכר בה עתה, עשרות שנים אחרי, עיניו מתלחלחות."שופט יכול להציל חיי אדם, ואני רוצה להדגיש: רק בשביל זה כדאית העבודה הזו. האשה ישבה על ספסל הנאשמים כבויה לחלוטין. היו לה בעיות סמים וחייה היו בתהום. שירות המבחן אמר: 'חבל, האשה אבודה, אין מה לעשות איתה, צריך להרים ידיים'. אני לא יכול להסביר מדוע, אבל מיד חשתי שיש להציל את האשה הזו. בלי שום היגיון או סיבה, דחיתי את הדיונים שוב ושוב, ודרשתי לקבל עוד ועוד תסקירים וחוות דעת לגבי סיכוייה לשיקום. הרגשתי שאני מעודד אותה בכך שאני לא ממהר לגזור את דינה למרות ששירות המבחן סבר שאי אפשר לשקם אותה. "באחד הדיונים היא אמרה לי: 'הלכתי לבחינת בגרות, וכל הבחינה חשבתי עליך'. עד היום יורדות דמעות מעיני כשאני נזכר בה. היא הקימה משפחה ובסופו של דבר עלתה על הפסים הנכונים, מצאה עבודה. אשה שהיתה קודם לכן אבודה לגמרי, יכולה היתה למצוא עצמה בכלא, ודווקא אז לא היה סיכוי לשקמה. יש מקרים שיחס טוב, היכולת של שופט לראות את האדם שמאחורי הנאשם ולא להסתפק במסמכים, ראיות וחוות דעת ­ גורמת להצלת אדם. "אבל לא רק נאשמים שחסתי עליהם זכרו לי חסד. במקרה אחר הטלתי על גבר שהורשע באלימות שבע שנות מאסר. לימים, כשפרסמתי את ספרי הראשון ("כבודו מלא אולם" ­ ד.ג), קיבלתי מכתב מאותו בחור, ששהה בבית הסוהר: 'קראתי בעיתון שפרסמת ספר. יישר כוחך. אם לא קשה לך לשלוח לי עותק, הייתי שמח'. הנה, שלחתי אותו לכלא לשבע שנים, והוא לא כועס עלי, הוא מבין שעליו לשאת את העונש בשל מעשיו, כי היחס שלי כלפיו היה אנושי".

"לחפש צדק זה מילים גבוהות"

רבים בציבור סבורים שאין צדק בבתי המשפט. "לחפש צדק זה מילים גבוהות. הבעיה היא שאתה חייב להתמודד עם המציאות. מבחינת מי שמפסיד במשפט, אין צדק. מי שמנצח סבור שהצדק נעשה ונראה. אין לי כלים מדעיים כשופט לדעת אם קיבלתי אכן את הגרסה הנכונה והצודקת. מוטלת עלי המשימה להכריע ואני צריך להתמודד לפני נסיוני, השקפתי, הבנתי, עם העדויות שהובאו בפני."בגמרא מסופר על אדם שיוצא מזמר ושר מבית הדין לאחר שהפסיד את כל רכושו. שואלים אותו: 'מה אתה מזמר?', והוא אומר: 'למרות שהפסדתי, הפסדתי בצדק'. זה רחוק מהמציאות. "אין ספק שאם שופט נותן לאדם תחושה אנושית, של כבוד, זה נחרת בזכרונו, ולמרות שהוא הפסיד במשפט, הוא ייצא בתחושה פחות קשה וכבדה. זה נשמע נאיבי, אבל מילה טובה ויחס חם משפיעים בסופו של דבר, גם בטווח הרחוק. נהייתה פה בארץ ציניות גדולה, אבל כל אחד זקוק למילה טובה, יחס חם, מחמאה. המילים הן כלי עבודה, והרי נאמר 'חיים ומוות ביד הלשון'. אל לו לשופט להתלהם, להיסחף. מילה רכה תשיג את המטרה יותר מאשר מילים קשות."הבעיה שלנו היא שאנו עם חשדן. נניח שאני עומד בתור במכולת, ויש לי עגלה מ לאה במצרכים. והנה אני שם לב שהאיש העומד אחרי בתור מחזיק בידיו בשני מצרכים בלבד, ואני מציע לו באדיבות: 'בוא תיגש לפני בתור'. הוא מסתכל עלי בחשד, חושב לעצמו, אולי זה תכסיס, אולי אני מסדר אותו. אנשים לא מפרגנים זה לזה ולכן לא יכולים ליהנות כשמפגינים כלפיהם קצת אדיבות".את דעתו לגבי הביקורת הקשה המוטחת כלפי שופטים ובתי משפט הביע בעבר לאחר שפורסמה בעיתונות ביקורתו של יו"ר הכנסת לשעבר, דן תיכון, על בית המשפט העליון. בספרו החדש הוא כותב כי העיר אז: "הביקורת על המערכת המשפטית עולה כיתה מבית ספר עממי לבית ספר תיכון". ­ אתה חש כי הביקורת כלפי השופטים עולה כיתה ללא הצדקה? "בכל מקרה הרבה יותר קל למתוח ביקורת באמצעות הומור וסאטירה, מאשר ביקורת נוקבת במילים קשות. בדרך זו אתה יכול להשיג את המטרה בצורה יעילה יותר. אנשים יפנימו את המסר והביקורת לו אלה יישמעו בצורה מכובדת ולא מתלהמת".

מהשוקולדה אל כס המשפט

הוריו, הרב פרץ ושרה, זכרם לברכה, עלו ארצה מפולין בשנת 25', חסרי כל. לפרנסתם עבדו כזבנים בחנות שוקולד בפינת הרחובות דרך יפו ונחלת בנימין בתל­אביב. בנם יהושע, יליד תל­אביב, נחשף אז לראשונה לציבור עורכי הדין והשופטים שפקדו את החנות. "המשפטנים אהבו לפקוד את החנות של הורי. אבי נפטר בגיל מאה, ולא היה לו רקע אקדמי, אבל היתה לו חוכמת חיים, אינטליגנציה טבעית, והוא הרבה בקריאת ספרים. לאמא היו חוש ההומור, הגישה לאנשים, והמשפטנים אהבו לשוחח עימה". בשנת 64' הוסמך כעורך דין, לאחר שסיים לימודי משפטים בהצטיינות באוניברסיטה העברית. במשך 11 שנה עבד כעורך דין עצמאי, וב­75' מונה לכהן כשופט בית משפט השלום בתל­אביב. כעבור ארבע שנים קודם לבית המשפט המחוזי בתל­אביב, בתחילה כשופט בפועל, ולאחר שנה כשופט מן המניין."אני אוהב את האולם", מתוודה השופט גרוס. "כשאני בחופש אני חש געגועים לאולם, לאנשים, לקהל. האווירה באולם שלי תמיד נעימה, שלווה, אז בוודאי שאני מתגעגע. אני אוהב לכתוב, ולכן מלאכת כתיבת פסקי דין אינה קשה לי ואינה מהווה עול ועומס". רעייתו, רינה, סגנית הממונה הראשי על יחסי עבודה במשרד העבודה והרווחה, עוסקת בבוררויות בענייני עבודה בין ארגונים לעובדים, תיווכים בין ועדי עובדים המכריזים על שביתה, ועוד. "כבר בפגישה הראשונה שלי עם יהושע", היא מספרת, "הוא אמר לי: 'מכל לימון אפשר לעשות לימונדה', וזו השקפת החיים שהוא מחזיק בה כל כך הרבה שנים. למצוא את הטוב ביותר בכל אחד, וזו תכונה שכבשה אותי מיד". בתשע השנים האחרונות מכהן גרוס כראש הרכב של שלושה שופטים, לצד השופטת מיכל רובינשטיין, אשר תעדה את חידודיו במהלך הדיונים, והשופטת אסתר קובו. ההרכב דן בערעורים פליליים ואזרחיים המוגשים על החלטות בתי משפט השלום. "כמי שמקנה חשיבות להומור ורוח טובה באולם", אומר גרוס, "אני חייב לציין שיש לי פידבק ושיתוף פעולה מצד השופטות רובינשטיין וקובו. אני נהנה לשבת לצדן בכס המשפט, והעובדה ששלושתנו מאמינים באותם עקרונות, תורמת לאווירה הנעימה בעבודה". מתוך הדינמיקה הזו נולד גם הספר. "במשך השנים לא רשמתי את חידודי הלשון שעלו במוחי ושיתפתי בהם את חברי, ובשלב מסוים השופטת מיכל רובינשטיין החלה לרשום במחברת מיוחדת כל משפט שאמרתי. לימים, כשחגגנו את יום הולדתי, היא שלפ ה את המחברת והפתיעה אותי ברישומי כל המשפטים שאמרתי בעבר. זה עודד אותי לאגוד אותם בספר".

ואיך אתה ישן בלילה?

השופטת חנה אבנור סיפרה לי בעבר כי לאחר שהסתיימה כהונתה, הרשתה לעצמה סוף­סוף לצפור בחזרה לנהגים שצפרו לה בעצבנות. אתה חש במגבלות שחלות עליך כאדם רק משום שאתה שופט? "אני אדם סולידי, איני נוהג להשתולל או לצאת מגדרי, כך שמעולם לא מצאתי עצמי בסיטואציה מביכה. שופט הוא אדם בסופו של דבר, ואם צפר באוטו בעצבים, אז בסך הכל הוא אדם. ברחוב אני אדם אנונימי, כך שלא מזהים אותי. אני אוהב לדבר עם אנשים בגובה העיניים, אני לא מעריך אנשים לפי התואר או המשרה שלהם, כך שלא נמנע ממני להכיר אנשים טובים ונחמדים רק בשל היותי שופט. אני מתרשם מאנשים בעיקר על פי החום האנושי שהם מקרינים".­ לעתים, מבחינת בעלי הדין שלפניך, הכרעה שלך היא הרת גורל בעבורם. אתה מטיל ספק לעתים, בדיעבד, בהחלטה שפסקת? "אני לא יכול לומר באמת שמה שקבעתי לבסוף אכן נכון. קטונתי. לא אחת אני אומר לחברי: היזהרו, אנו באים בחוכמה שלאחר המעשה. החיים הרי אינם הגיוניים. אנשים הולכים שולל אחר דברים טיפשיים מאוד. בסופו של דבר שופט פוסק על פי ההיגיון שלו, וההיגיון אצל כל אדם הוא שונה. לכן אף פעם לא כעסתי אם ערכאה גבוהה קיבל ה ערעור על החלטה שנתתי. לפעמים זה יותר מעניין שמבטלים החלטה שלי כשופט מאשר דוחים את הערעור על החלטתי. יש לי פתיחות, וזה לא מפריע לי. לפעמים חשוב לי שיש עוד ביקורת עלי, בפרט בדיני נפשות, בפלילים. הנה, עוד שופטים נכבדים ישבו ובדקו את הנושא, ומצאו שהחלטתי נכונה או לא. "כל היופי בעבודה הזו הוא שאינך יודע אף פעם מה תהיה התוצאה. זה לא מתמטיקה. אתה שומע את העדויות, הסיכומים, משנה דעתך במהלך הדיונים ולבסוף נאלץ להכריע, ורק אז אתה קובע מה אתה חושב כשופט. בעניינים פליליים יש יותר התלבטות מאשר בעניינים אזרחיים. אתה מחליט החלטה ועולמו של אדם יכול להיחרב. כל שנה נוספת בכלא מבחינתו זה עולם ומלואו. ההתלבטויות תמיד קיימות, בלילות לעתים איני ישן, אני חושב על פתרון או רעיון ובסופו של דבר אני מחליט לפי מיטב מצפוני. אולם לאחר שהחלטתי, אני משתדל לא לחשוב עוד על הנושא, כי יש עוד עניינים שמחכים". sofash@maariv.co.il* * *

פיצוחי גרוס: (מתוך הספר "אולם ומלואו")

מאסר כאמצעי הרתעה ­ כליאה למטרה.זוכה מעבירת ביגמיה זוכה מחוסר רעיות.הערה לבעל דין בשם שמשון, שהגיש תביעת סרק ­ "אמנם שמך שמשון, אבל תביעתך דלילה".טענות הגנה של יצאנית ­ חופש הפיתוי, חופש הפיסוק.אנס ­ טיפוס מיוחם במינו.פושע קטן ­ עושק זעיר.רעיון לספר שאכתוב בתחום הסמים ­ Gross On Grass. תפקידו של כתב פלילים ­ עיקוב הליכים.שופט מחוזי הנוטה לקבל ערעורים על החלטות בית משפט שלום ­ רודף שלום.תביעת פיצויים שמגישה רעיה כנגד הפילגש ­ פיצויים על הלנת זכר. משא ומתן לקראת פשרה ­ ישיבת הסדר.ערכאה המתלבטת במתן החלטותיה ­ בית משפט להרהורים.ט"ו בשבט ­ זכות הציבור לטעת.